שייק ירוקים כחלק משגרת הבריאות היומיומית, מהווה הזדמנות מצוינת לצרוך מגוון של פירות, עלים ירוקים, אגוזים וזרעים, אך גם אבקות המופקות ממזונות על למיניהם, כמו אצת הספירולינה למשל, ישתלבו מעולה בשייק מבחינת הטעם והמרקם ויוסיפו לו שפע של ערכים תזונתיים. 

 

רובנו פוגשים באצות החלקלקות בעיקר על סלעים בקרקעית הים, אבל אצות משמשות למאכל בריאות בתרבויות שונות, מזה אלפי שנים. יתרונן של האצות, שהן דלות בקלוריות ועשירות ברכיבים תזונתיים, יותר מירקות הגדלים על פני האדמה. 

 

הבולטות בין האצות מבחינת הערכים התזונתיים, הן הספירולינה והכלורלה, האצות הכחולות-ירוקות, שהפכו זה מכבר לתוסף מזון פופולרי ברחבי העולם, עבור שוחרי בריאות וירידה במשקל. במאמר זה נדבר על אצת הספירולינה.  

הספירולינה היא אצה חד תאית מיקרוסקופית (למעשה סוג של חיידק) שצורת הסליל (ספירלה) שלה, הקנתה לה את שמה.

 

הספירולינה, כאמור בת למשפחת האצות הכחולות-ירוקות. מסוגלת לחיות במים מתוקים וגם במים מלוחים, שאותם היא אפילו מעדיפה. כמו צמחים הגדלים על היבשה, גם הספירולינה ואצות אחרות, מייצרות אנרגיה מאור השמש, בתהליך הפוטוסינתזה.

 

העדות הקדומה ביותר לצריכה של אצת הספירולינה, מרחיקה לבני האימפריה האצטקית הקדומה, ששלטה במרכז אמריקה במאות ה-13-14 לספירה, אך הייתה מוכרת לאורך הדורות, גם באזורים טרופיים אחרים בעולם.

 

האצטקים נהגו לאסוף את האצות הכחולות ירוקות שצמחו על פני האגמים בג’ונגלים, בעזרת רשתות, בשעות הבוקר המוקדמות, אז הן עשירות במיוחד בחלבון.

 

לאחר הקטיף, היו מייבשים את האצות בשמש במשך כמה ימים, עד שהנוזלים התנדפו והותירו עיסה ירוקה. את העיסה ייבשו וריסקו לאבקה, ששימרה את הצבע הירוק העז ואיתה תיבלו מגוון של מאכלים.

 

באמצע שנות ה-60 של המאה הקודמת, גילה את האצה בוטנאי בלגי והחל לחקור את סגולותיה. בתחילת שנות ה-70, הוקם ליד אגם טקסקוקו במקסיקו, המפעל הראשון לגידול ספירולינה ולייצור מוצרים המבוססים עליה. 

 

בשנות ה-80 עלתה האצה הבריאותית לכותרות, כשהתפרסם שבנאס"א ובסוכנות החלל האירופית, החליטו לגדל אותה בחלל, כדי שתשמש כמזון מרוכז לאסטרונאוטים השוהים שם תקופות ארוכות. 

 

באותו עשור, הגיעה האצה הכחולה-ירוקה גם לישראל, אז הוקם המפעל הראשון לגידול ספירולינה בכמויות מסחריות. גם היום מגדלים את האצה בישראל, בחוות מיוחדות בנגב ובשרון, תוך שימוש בשיטות גידול מתקדמות החסכוניות במים. מהאצה מייצרים אבקות, פתיתים, טבליות לבליעה, חטיפי אנרגיה וגם ספירולינה קפואה.

אצת הספירולינה היא צמח בעל כושר שרידות גבוה בטבע והיא מסוגלת לעמוד גם בתנאים קשים של יובש וחום. מכאן ניתן להסיק שהרכיבים המצויים בה הם עוצמתיים ויכולים לסייע גם למערכת החיסון האנושית. 

 

ואכן, מחקרים מדעיים שנערכו על אצת הספירולינה, מצאו בה ריכוז גבוה של רכיבים תזונתיים חשובים ואיכותיים, מה שהקנה לה את המעמד של מזון-על וארגון המזון והתרופות האמריקאי, ה-FDA הכריז בשנת 2014, שמוצרי הספירולינה בטוחים לצריכה והאצה אינה גורמת לתופעות לוואי.

 

אצת הספירולינה יכולה להיות פתרון מעולה לצמחונים וטבעונים, מאחר שהיא מכילה חלבון מלא, הכולל את כל חומצות האמינו החיוניות, לצד ויטמין B12, שני רכיבים שפחות מוצאים אותם במזונות מהצומח.  

 

בנוסף על כך, נמצאו באצה הכחולה-ירוקה ויטמינים נוספים מקבוצת B, הוויטמינים A  ו-K, מינרלים כמו סידן, ברזל, מגנזיום ואשלגן, לצד סיבים תזונתיים. הספירולינה מכילה גם נוגדי חמצון רבים, כמו הצבען הירוק, הכלורופיל, שהוא נוגד חמצון רב עוצמה במקביל לנוגדי חמצון אחרים, בהם כאלה המשתייכים למשפחת הקרוטנואידים, כמו בטא קרוטן. 

 

מחקרים שנערכו על תכונותיה של הספירולינה, מצאו שיש לצריכה קבועה שלה תועלות רפואיות רבות. במקביל, כמויות החלבון האיכותי המצויות בה, כמו גם התכולה גבוהה של חומצה גאמא-לינולאית (GLA), הפכו את האצה לחביבתם של ספורטאים מקצוענים ושל מי שעוסקים בספורט כתחביב. 

הדרך הנוחה והשימושית ביותר לצרוך את אצת הספירולינה היא באבקה, שהיא קלה לעיכול וטעמה מינורי ומשתלב בטעמים אחרים. מאחר שהיא דלת קלוריות אך בעלת ערך תזונתי גבוה, אבקת ספירולינה מתאימה לכל מי שרוצה לסגל אורח חיים בריא ועל הדרך להוריד במשקל.  

 

את אבקת הספירולינה ניתן לשלב במגוון של משקאות ומנות, אך ללא חימום, שעלול לפגוע בערכיה התזונתיים. אפשר למהול אותה בכוס מיץ פרי, לפזר אותה על דייסה או על דגני בוקר, לערבב אותה בטחינה, לזרות על חטיפים מלוחים, לפזר על פרוסת לחם עם ממרח ולהוסיף לסלט ירקות או למנת אורז או פסטה. 

 

ניתן לשלב את אבקת הספירולינה, מבלי שטעמה יורגש (אך הצבע הירוק כן, יש לדעת), גם במתכונים של  מנות מתוקות או קינוחים ללא אפייה כמו כדורי אנרגיה וגם בממרחים מתוקים מפירות יבשים, טחינה וסילאן וכדומה.

אבל אין ספק שהדרך הקלה והמהנה ביותר לצרוך אבקת ספירולינה על בסיס יומיומי, היא להוסיף אותה לשייקים ירוקים, אם זה  שייק בננה תמר הקלאסי, או כל שייק אחר המבוסס על פירות, עם או בלי עלים ירוקים או תוספות אחרות. 

 

כידוע, חלק מהכיף בשייקים, הוא האפשרות למזג ולשדך בין שלל של חומרי גלם, כמובן שנרצה שהמכנה המשותף שלהם, יהיה ערך בריאותי גבוה. זו הסיבה שיצלחו למשימה, בין השאר, אבקות המופקות ממזונות-על שונים, פירות וצמחים המגיעים מרחבי העולם ולא תמיד ניתן לשים עליהם יד בטריותם ושלמותם.

 

בקטגוריה זו, מלבד אבקת הספירולינה, ניתן למצוא כיום מגוון מוצרים כמו אבקת מאקה, המופקת משורש של צמח הגדל רק בהרי האנדים בדרום אמריקה, אבקת מאצ'ה, המגיעה מיפן ועשויה מעלי תה ירוק טחונים, אבקת פיטאיה, שהיא תוצר של פרי אקזוטי הגדל בדרום אמריקה ואבקת  גוג'י ברי, פרי יער גרגרי הצומח בהימלאיה.